אוחנה נ' לביטוח בע"מ

החלטה

1.לפני בקשה שהגישה הנתבעת (להלן: "המבקשת") לביטול החלטה מיום 27.4.11 בדבר מינוי מומחה רפואי, במסגרת תביעה שהגיש כנגדה התובע (להלן: "המשיב") לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

2.בקשה זו מוגשת לאחר שכבר הוגשה בקשה זהה ביום 22.05.1 על ידי המבקשת (להלן: "הבקשה הראשונה"), וביום 19.06.11 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט ובה נדחתה הבקשה.

3.ביום 2.5.11 הוגשה הבקשה הראשונה, כאמור, בה טענה המבקשת לקיומה של קביעה על פי דין לפי סעיף 6 ב לחוק, שעה שהיא נסמכת על הליך שהגיש המשיב בבית הדין האזורי לעבודה להכיר את בתאונה כתאונת עבודה (בל 002209/08).

4.במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה מונה מומחה הרפואי אשר קבע כי אין קשר סיבתי בין התאונה הנטענת, לבין הפגיעות המיוחסות אליה על ידי המשיב. בפסק הדין שניתן ביום 26.11.09 על ידי כבוד הנשיא מיכאל שפיצר, נקבע כי דין התביעה להידחות, הן על רקע חוות דעתו החד משמעית של המומחה מטעם בית הדין, והן בשל אי הגשת סיכומים על ידי המשיב, ומשכך נקבע כי ניתן לראות באי הגשת הסיכומים זניחת התביעה מטעם התובע.

5.לטענת המבקשת, קביעתו של המומחה בהליך שהתברר בפני בית הדין לעבודה מהווה קביעה על פי דין אשר מחייבת גם בתביעה הנוכחית. משכך, יש לבטל לטענתה את מינוי המומחה.

6.מנגד, המשיב טען כי לצורך עמידה בתנאי סעיף 6ב לחוק נדרשת קביעה פוזיטיבית של דרגת נכות. זאת ועוד, התביעה כלל לא הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וממילא המשיב מעולם לא עמד לוועדה רפואית שתקבע את דרגת נכותו.

7.בהחלטה מיום 19.6.11 קבעתי כי:

"בהתאם להלכה הפסוקה, כפי שפורטה לעיל, קביעתו של בית הדין לעבודה אינה מחייבת את הצדדים, בכל הקשור לעניינים שברפואה, שכן פסיקתו של בית הדין לעבודה לא הושתתה על קביעה של ועדה רפואית שבדקה את המשיב מטעם המוסד לביטוח לאומי, אלא בית הדין מינה מומחה רפואי מטעמו, כדי שיחווה את דעתו בשאלה אם יש קשר סיבתי בין התאונה לבין נזקיו הנטענים של המשיב". (ההדגשות אינן במקור).

8.נוכח האמור לעיל, המבקשת נתבקשה על ידי בית המשפט להבהיר במה שונה הבקשה הנוכחית מן הבקשה הראשונה שניתנה בה החלטה כאמור.

9.בתשובה לתגובה בבקשה הנוכחית, המבקשת טוענת כי הבקשה הקודמת שהוגשה מטעמה נסמכה על חוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין האזורי לעבודה- חוות דעת אשר אף אינה מחייבת את בית הדין האזורי לעבודה. הבקשה הנוכחית נסמכת על קביעה עובדתית פוזיטיבית של ערכאה שיפוטית במדינת ישראל- בית הדין האזורי לעבודה- אשר קבעה עובדתית כי לא נגרם לתובע נזק גוף כתוצאה מהתאונה.

10.כמו כן, טוענת המבקשת כי פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה הומצא לידה רק בחודש יוני 2011 וכי התובע מנהל את ההליך בחוסר תום לב.

11.לא מצאתי לקבל את האבחנה שהמבקשת טוענת לה, ומצאתי כי אין מקום לשנות מהחלטתי מיום 19.6.2011. ואנמק.

12.ראשית, בהחלטה מיום 19.6.11 ישנה התייחסות מפורשת הן לקביעת המומחה, והן לפסיקת בית הדין לעבודה. כמו כן, בהחלטה האמורה נקבע כי לא היתה קביעה עובדתית פוזיטיבית של בית הדין לעבודה, שעה שפסיקת בית הדין התבססה על חוות הדעת של המומחה בלבד, מבלי שהמשיב אף נבדק על ידי המומחה.

13.שנית, פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה הומצא למבקשת ביום 30.05.11, ואף המבקשת בתשובה לתגובת המשיב, במסגרת הבקשה הראשונה, טענה טענות תוך התייחסות לפסק הדין של בית הדין לעבודה. כך שאף אם פסק הדין הומצא למבקשת באיחור, הוא עמד לפניה שעה שהגישה תגובה לבקשה הראשונה מטעמה.

14.על סמך האמור לעיל, דין הבקשה להידחות מאותם טעמים שנומקו בהחלטה מיום 19.6.11.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' אלול תשע"א, 31 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: